כל מערכת יחסים, ובפרט כשמדובר בזוגיות, מבוססת בראש ובראשונה על תקשורת. תקשורת ברורה וטובה יכולה לתרום לא רק להצלחת הקשר, אלא אף להתוות את האופן בו הוא יסתיים, אם וכאשר. חשוב לזכור כי כל קשר אפשר לסיים בשתי דרכים: בנעימות, בכבוד הדדי ובנכונות של בני הזוג ללכת אחד לקראת השני, על מנת לאפשר למשפחה שבנו לחיות בשלום – או בדו קרב עקוב מדם עד שאחד הצדדים יכריע את השני וייפגע אף הוא בדרך.
כשבני זוג נמצאים בעימות, לא אחת הדבר נובע מהיעדר תקשורת טובה או תקשורת בכלל ביניהם. הדיון המשפטי בתיקי גירושין רק מקצין את הקצרים בתקשורת בין בני הזוג, ומכאן קצרה הדרך לחששות כבדים מדרכי הפעולה שינקוט הצד שמנגד. ברוב המקרים, בסיטואציה כזו נשלפות החרבות והמסרים מוקצנים, ולו רק כדי להקדים תרופה למכה – דהיינו, התקפה מהצד השני, או כתגובה לנעשה ו/או לנכתב על-ידי הצד האחר.
בהליכים משפטיים כל צד מושך לכיוון שלו, מתוך מטרה לפגוע בצד האחר על מנת לשכנע את השופט שיכריע לטובתו. בהליכי גישור, לעומת זאת, המטרה היא להגיע לפתרון הסכסוך בהסכמה, בדרך חיובית וללא מלחמות. לשם כך יש קודם כל לפתוח ערוץ תקשורת כן ומכבד בין בני הזוג, תוך התחשבות הדדית באינטרסים האמיתיים – אלו שלא נובעים מתוך כעס, אגו ועלבון. מגשר טוב יוצר את האווירה המתאימה, מעביר את המסרים הנכונים ומאפשר להקים ערוץ תקשורת בין הצדדים. כשהתקשורת מכבדת ומאפשרת, מתגלות לא פעם הבנות מדהימות ממש. שנים של קצר בתקשורת במקרה לדוגמה: בני זוג בשנות השבעים לחייהם החליטו שאינם יכולים עוד לחיות זה עם זו. בשיחה איתם, טען הבעל שאשתו מכנה אותו "אוטיסט" כבר משנות נישואיהם הראשונות. לדבריו כינוי זה פגע בו, ועל כן כדי להוכיח לאשתו שהוא מוכשר, הקדיש רבות משנות חייו ללימודים ולהשתלמויות. אולם גם כיום, כשהוא מחזיק בתואר ד"ר ונחשב לאדם מכובד מאוד בקהילה, היא ממשיכה לכנות אותו בכינוי זה. האישה הייתה המומה וטענה שבכינוי "אוטיסט" היא התכוונה שהוא כל היום עסוק בלימודים ובכתיבה ואינו חברותי כלל, ועל כן הוא "אוטיסט" חברתי. מסתבר, שעל אף חיים משותפים במשך עשרות שנים, רק בתהליך הגישור הם הבינו את עומק הפער ביניהם והתגלו ממדי הקצר בתקשורת.
במקרה אחר: בני זוג שהגיעו להחלטה על גירושין, מצאו עצמם בעיצומו של סכסוך קשה וכואב. האישה טענה שהגבר עימו חיה שנים הפך לאכזרי, שהוא חסר אכפתיות או רגש כלפיה, ושהוא מדבר איתה בצורה יבשה וחסרת לב שפוגעת בה ביותר. בהליך הגישור התברר כי הגבר נקט בגישה קרה ועניינית, אך בשל הקושי שלו לשאת את הפרידה. הוא אוהב את האישה ורק רוצה לחזור אליה, והיא אינה מוכנה. על כן, על מנת להגן על ליבו, דיבר איתה בצורה עניינית ויבשה. שם הומלץ לגבר לשנות את השיח לשיח רך ומכבד, ולתת לאשה להבין כי מאוד אכפת לו ממנה ומהילדים. השינוי בשיח גרם לשניהם לגלות אכפתיות גדולה יותר האחד לצורכי השני, והם הסכימו ללכת זה לקראת זו באופן משמעותי, במטרה להגיע להסכם מכבד. המטרה: לשמור על המשפחה המגשר מנהל את התהליך בעדינות ובסבלנות. הוא מניח לדברים לקרות תוך הקשבה לרצונותיהם של שני הצדדים. יצירת תהליך הידברות עשויה להיות ארוכה וקשה עבור בני הזוג. לא אחת נדרשים שני הצדדים להתעמת עם הכאבים והפחדים הגדולים ביותר שלהם, בדרך כלל באמצעות עבודת תיווך והעברת מסרים על-ידי המגשר, עד להפשרת הקרח.
המגשר המנוסה תמיד יתאים את התהליך לסיפור המסוים של הזוג שלפניו. לעיתים הליך הגישור והתקשורת המכבדת שנוצרת בין בני הזוג גורמת להם "לחשוב מחדש" ולרצות לנסות שוב שלום בית; עבור זוגות אחרים, שרואים את הפרידה כהחלטה סופית, הוא ייצור תהליך שבסופו יגיעו השניים להסכם מכבד ומועיל, ולא פעם הליך הגישור יוצר את התשתית להסכמות שמושגות בבית המשפט. הליך הגישור גם מאפשר לבני הזוג למצוא את הדרך לחיי משפחה במבנה חדש, בו ההורים כבר אינם מנהלים קשר זוגי. בזכות תקשורת טובה ואכפתית בין ההורים, למרות הפרידה, יימנעו גם תופעות של ניכור הורי או ריחוק, והילדים לא ימצאו את עצמם במרכזו של שדה קרב במלחמה המחייבת אותם לקחת צד.
