עד לפני כעשרים שנה נדונו העניינים שבין בני המשפחה בבתי המשפט השונים, על פי הנושאים שנדונו, כמעט ככל עניין אחר. בתביעות כספיות הסמכות הייתה בבית משפט השלום או המחוזי, לפי גובה הסכום הנתבע. בעניינים אחרים, על פי הסמכות של בתי המשפט השונים. בנושאים ייחודיים לדיני משפחה – כמו מזונות, הסדרי ראיה והחזקת ילדים, הייתה הסמכות לבית המשפט המחוזי. בשנת 1995 נחקק חוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה – 1995 אשר ייסד ערכאה חדשה, נוספת וייחודית שנקראה "בית משפט לענייני משפחה". הרעיון מאחורי ייסוד בית משפט שכזה היה שבעניינים שבין בני משפחה יש לטפל אחרת. הסמכות של בית המשפט לא נקבעה על פי העניין הנדון, אלא לפי זהות המתדיינים – האם הם בני משפחה או לא. בני משפחה הם כמובן בני המשפחה הגרעינית, גם בני זוג, בין ממין שונה ובין בני אותו המין, בני זוג לשעבר, וכיו"ב.
להלן לשון החוק לעניין זה:
" בחוק זה, "עניני משפחה" - אחת מאלה:
תובענה בענייני המעמד האישי, כמשמעותם בדברי המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922-1947, למעט הנהלת נכסי אנשים נעדרים.
תובענה אזרחית שהגיש אדם בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא; לעניין פסקה זו - "בן משפחתו" :
בן זוגו, לרבות הידועה בציבור כאשתו, בן זוגו לשעבר, בן זוגו שנישואיו עמו פקעו ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג.
ילדו, לרבות ילדו של בן זוגו.
הוריו, הורי בן זוגו או בני זוגם.
נכדו.
הורי הוריו.
אחיו ואחיותיו, שלו או של בן זוגו; "הורה" - לרבות הורה מאמץ או אפוטרופוס.
תובענה למזונות או למדור; תובענה לאבהות או לאימהות.
תובענה בעניין החזרתו של קטין חטוף, לרבות תובענה לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991.
תובענה לפי חוקים אלה:
חוק גיל הנישואין, התש"י-1950;
חוק השמות, התשט"ו-1956;
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, ובכללה זכויות משמורת, חינוך, ביקור, הבטחת קשר בין קטין להורהו או יציאת קטין מן הארץ.
חוק קביעת גיל, התשכ"ד-1963.
חוק הירושה, התשכ"ה-1965, לרבות תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו.
חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט-1969.
חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973.
חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981.
חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991.
חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור ההסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996.
הליך לפי סעיף 20 לחוק להגנה על עדים, התשס"ט-2008; הליך לפי סעיף 36 לחוק תרומת ביציות, התש"ע-2010.
הרעיון היה שאותו השופט יהיה השופט של המשפחה כולה והוא אשר ידון בכל העניינים שלה, וכך יוכל להגיע להחלטות שיראו את המשפחה במבט כולל.
על הסיבות שהביאו להקמת בית משפט לענייני משפחה ניתן ללמוד מן ה"דין וחשבון הוועדה לבחינת יישום דיני המשפחה" בראשות השופט אלישע שינבויים המנוח. בדו"ח הובלט הצורך לנהוג ביישום דיני המשפחה אחרת מאשר בדרך הנהוגה בבתי המשפט האחרים. בדפים 18 – 20 הוסבר הייחוד שבהליכים בדיני משפחה והצורך להתייחס ולטפל בכל המשבר והקרע אשר במשפחה, להבדיל מאשר בתביעה הקונקרטית.
בין היתר נכתבו בדו"ח הדברים הבאים (בדף 18): "כל סכסוך שהצדדים המעורבים בו הם בני הזוג או ילדיהם, מעיד על קרע ברקמה המשפחתית. הוא רק סימפטום המעיד על המחלקה עמוקה יותר ולכן מחייב טיפול כולל, להבדיל מהכרעה בודדת בבעיה אשר הובאה לפני בית המשפט״.
אין לטפל בסכסוך בבעיה פלונית בענייני משפחה כאילו היה תביעה כספית או קניינית רגילה, אלא כחלק ממכלול רחב שמטרתו הכרעה בסכסוך המשפחתי הכולל...". לצורך כך תוקנו תקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984, והוספו להן תקנות מיוחדות שעניינן סדרי הדין בבית המשפט לענייני משפחה (תקנות 258א – 258לג) וכך פותחות התקנות: 258א. פרשנות " [תיקונים: התשנ"ה (מס' 3), התשנ"ז] למונחים בפרק זה תהיה אותה משמעות שיש להם בחוק בית המשפט לענייני משפחה (בפרק זה - החוק). 258ב. תחולת הוראות [תיקונים: התשנ"ה (מס' 3), התשנ"ו].
(א) הוראות פרק זה יחולו על תובענות שנדונות בבית המשפט לענייני משפחה ועל תובענות בענייני משפחה שעל פי החוק נדונות בבית משפט שלום שאינו בית משפט לענייני משפחה (להלן שניהם כאחד - בית המשפט); וזאת על אף האמור בתקנות 260(ב), 268(ב) ו-297(ב). (ב) הגדרות והוראות אחרות שבתקנות אלה יחולו על תובענות בענייני משפחה ככל שאינן סותרות חלק זה, ובשינויים המחויבים לפי העניין".
